צוואת יעקב
צוואת יעקב — הידועה גם בשם ההומיליה על מיתת אברהם, יצחק ויעקב — היא דברי החסד והציווי שנמסרו בשם יעקב אבינו באחרית ימיו, והיא החוליה השלישית והחותמת בשלושת־הצוואות: אברהם, יצחק ויעקב.
החיבור נפתח במסגרת ליטורגית: הכרזת יום זכרם של "אבות העולם" — עשרים ושמונה לירח מסורי — בשם אתנסיוס ארכיבישוף אלכסנדריה, ובהפניה אל "הספרים הקדומים" שמהם נלקח הסיפור. ואחר נרטיב ההולך בעקבות בראשית מז–נ: בשורת החולי; ברכת אפרים ומנשה בהצלבת הידיים; ההזכרות — בפי המלאך — במעשי האל עם יעקב מבית־אל ועד מצרים; קיבוץ שנים־עשר הבנים וברכתם; מיתת יעקב ומסע הקבורה הגדול לכנען, ברשות פרעה, עם שבעת ימי האבל בגורן האטד; והקבורה במערת המכפלה עם אביו. וחותם החיבור בקביעת יום זכרו של יעקב ביום ההוא בעצמו — ובהבטחה: העושה רחמים בו, יש לו חלק ונחלה במלכות השמים.
מסעו של החיבור
שני עדים עיקריים נושאים את החיבור: הנוסח הערבי, שבראשו כתב־יד פאריס, הספרייה הלאומית Arabe 132 (מן השנה 1629, על פי חתימת המעתיק) — ועליו נסבה המהדורה שלפניכם; והנוסח הקופטי הבוהיירי (ותיקן קופטי 61), שממנו נעשה התרגום האנגלי המפורסם. שני העדים חולקים את מסגרת הפתיחה (הכרזת 28 למסורי), את ייחוס האתנסיוס ואת רוב סדר הסיפור — ונבדלים באורכם ובפרטי לשונם.
מקומו במסורת ישראל
החיבור כולו בנוי כדרשה על סוף בראשית, ומשזור בו מוטיבים מן המקרא: ברכת אפרים ומנשה, קיבוץ הבנים, "וימאצו את עיניו", הקבורה בשדה המכפלה. ולצדם מסורות שאינן במקרא: קביעת יום זכר ליעקב ולאבות בלוח השנה, מלאך המשמש את אברהם, וההבטחה של "מלווה על הקדוש ברוך הוא" לעושה רחמים. כדרכם של הצוואות, גם זו נועדה להקראה ציבורית בחג — והיא משלימה באתרנו את השלושה: חזון אברהם, צוואת יצחק וזו.
פרקי החיבור
יתר הפרקים נערכים ויתווספו בהמשך העבודה.
מקורות
- כתב־יד: Paris, BnF, Arabe 132, f.2v–24 (מהדורת המקור: Gallica ark:/12148/btv1b11004632p)
- תרגום אנגלי להשוואה: Kuhn, "The Testament of Jacob" (מן הנוסח הקופטי)
תגובות