מעשה יצחק
מעשה אבינו יצחק — סיפור העקידה כפי שנמסר במסורת העממית של המזרח: דיאלוגים ארוכים בין אברהם ליצחק, תפילות המלאכים, והאיל בשלושת הצבעים. הועתק ללשון עברי מלשון ערבית.
מקור: ערבית
התנ"ך האפוקריפי
בית המדרש לספרים חיצוניים
חזון עזרא י״ד, יט–כו
הא אנא אזּל אנא איך דפקדתני׃ וארתיוהי לעמא הנא דקּימ׃ לאילין דין דתוב מתילדינ׃ מנו מרתא להונ׃ עלמא גיר סים בחשוכא׃ ועמורְוהי דלא נוהרא׃ נמוסך גיר איקר׃ ואנש לא ידּע עּבְדא דעבדת׃ או מדם דעתיד אנת דתעבד׃ אן הכיל אשכּחת רְחמא קדמיכ׃ ארמא בי מרי רוחא קדישא׃ ואכתוב כול מדם דהוא בעלמא׃ מן ריש כל דכתיב הוא בנמוסך דנתמצון בְני אנשא נשכחון שבילא׃ ואילין דצּבין דנאחונ באחריתא נדעון אורחא ׃ וענא ואמר לי׃ זל וכנשיהי לעמך ואמר להונ׃ דלא נבעונך ארבעין יומְינ׃ אנת דין עתד לך לוחְא סגיאְתא׃ ודבר עמך לסריא ולדריא ולשלמיא עם הלקנא׃ ולשיאיל׃ להלין חמשא גברְינ׃ מטל דעתידין אנון למכתב קלילאית׃ ותאתא להרכא׃ ואנא אדלק בלבך שרגא דבוינא׃ הּו דלא נדעך עדמא דתשּלם מדם דעתיד אנת למכתב׃ ומא דשלמת׃ מנהון תסים בגליא ומנהון תכסא׃ ותשלם אנון לחכימְא׃ למחר גיר בהנא עדנא משרא אנת למכתב ׃
חזון עזרא י״ד, יט–כו
אֲדַבֵּר לְפָנֶיךָ, אֲדֹנָי.
יט הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי, וְאוֹכִיחַ אֶת הָעָם הַזֶּה הַקַּיָּם; אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר עוֹד יִוָּלְדוּ – מִי יַזְהִיר אוֹתָם?
כ כִּי הָעוֹלָם הוּשַׂם בַּחֹשֶׁךְ, וְיוֹשְׁבָיו בְּאֵין אוֹר.
כא כִּי תוֹרָתְךָ נִשְׂרְפָה, וְאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אוֹ מָה אֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת.
כב אִם אֵלֵךְ אֵפוֹא מָצָאתִי רַחֲמִים לְפָנֶיךָ, הַשְׁפַּע בִּי, אֲדֹנָי, אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאֶכְתֹּב אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה בָּעוֹלָם מֵרֵאשִׁית, כָּל אֲשֶׁר הָיָה כָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ, לְמַעַן יוּכְלוּ בְּנֵי הָאָדָם לִמְצֹא אֶת הַנָּתִיב, וְאֵלֶּה הָרוֹצִים לִחְיוֹת בָּאַחֲרִית יֵדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ.
כג וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לִי: לֵךְ וֶאֱסֹף אֶת עַמְּךָ וֶאֱמֹר לָהֶם שֶׁלֹּא יְבַקְשׁוּךָ אַרְבָּעִים יוֹם.
כד וְאַתָּה הָכֵן לְךָ לוּחוֹת רַבִּים, וְקַח עִמְּךָ אֶת שָׂרָיָה, דַּבְרִיָּה, שֶׁלֶמְיָה, אֵלְקָנָה וַעֲשָׂאֵל – אֶת חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, כִּי עֲתִידִים הֵם לִכְתֹּב בִּמְהִירוּת.
כה וְתָבֹא לְכָאן, וַאֲנִי אַדְלִיק בְּלִבְּךָ נֵר בִּינָה, אֲשֶׁר לֹא יִכְבֶּה עַד אֲשֶׁר תְּכַלֶּה אֶת אֲשֶׁר אַתָּה עָתִיד לִכְתֹּב.
כו וְכַאֲשֶׁר תְּכַלֶּה, מֵהֶם תָּשִׂים בַּגָּלוּי וּמֵהֶם תַּסְתִּיר, וְתִמְסֹר אוֹתָם לַחֲכָמִים; כִּי מָחָר בָּעֵת הַזֹּאת תַּתְחִיל לִכְתֹּב. — וָאֶקַּח אֶת חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, וָאֵלֵךְ אֶל הַבִּקְעָה, וַנֵּשֶׁב שָׁם כַּאֲשֶׁר אָמַר לִי.
חזון עזרא י״ד, לח–מז
אנא דין דבּרת להלין חמשא גברין איך דפקדני׃ ואזּלת לפקעתא׃ וכתרן תמן איּכנא דאמר לי ׃ והוא ליומא דמחר והא קלא קּרא לי ואמר׃ עזרא עזרא׃ פתח פומך ואשתי מדם דמשקא אנא לכ׃ ופתּחת פומי וחּזית הוא לי כסא דמלא׃ מלא הוא דין איך מְיא׃ ודמותה דמּיא הות לנורא׃ ונסּבת ואשּתית׃ והוא דכד שתא הּוית לה הא לבי מבע הוא בוינא׃ וחדי דין גסא הוא חכמתא׃ ורוחי נטּרא הות עוהדנא׃ ופומי אתפתח ולא אתתחד׃ מרימא דין יהב סוכלא להּנון חמשא גברְינ׃ וכתּבין הוו אילין דמתמְללן הְוי ביובלא בכתְיבתא דאתְותא אילין דלא ידּעין הוו ויתּבת תמן ארבעין יומְינ׃ הנון דין באיממא כתּבין הוו׃ ובלליא אּכלין הוו לחמא בלחוד׃ אנא דין באיממא ממלל הּוית׃ ובלליא לא שּלא הּוית ׃ אתכתבו דין בהּנון ארבעין יומְינ׃ תשעין וארבעא כתְבין ׃ והוא דכד שלמו ארְבעין יומְינ׃ מלל עמי מרימא ואמר לי׃ מלין עסרין וארבעא כתּבין דכתבתון קדמי׃ סים בגליא׃ ונקרון בהון אילין דשּוין ואילין דלא שּוין מן עמא׃ הלין דין שבעין תטר׃ ותשלם אנון לחכיְמוהי דעמכ׃ בהון אנון גיר שרְינא דסכולתנותא׃ ומבוְעא דחכמתא׃ ונוהרא דידעתא ׃׃
חזון עזרא י״ד, לח–מז
לח וַיְהִי בְּיוֹם הַמָּחֳרָת, וְהִנֵּה קוֹל קוֹרֵא אֵלַי וְאֹמֵר: עֶזְרָא, עֶזְרָא! פְּתַח פִּיךָ וּשְׁתֵה אֵת אֲשֶׁר אֲנִי מַשְׁקֶה אוֹתְךָ.
לט וָאֶפְתַּח פִּי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה כוֹס מְלֵאָה, מְלֵאָה הָיְתָה כְּמוֹ מַיִם, וּדְמוּת הַמַּיִם הָיְתָה כָּאֵשׁ.
מ וָאֶקַּח וָאֵשְׁתְּ; וַיְהִי כְּשָׁתוֹתִי אוֹתָהּ, הִנֵּה לִבִּי הֵפִיק בִּינָה, וּבְחָזִי שָׁפְעָה חָכְמָה, וְרוּחִי שָׁמְרָה אֶת הַזִּכָּרוֹן.
מא וּפִי נִפְתַּח וְלֹא נִסְגַּר עוֹד.
מב וְהָעֶלְיוֹן נָתַן בִּינָה בַּחֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וַיִּכְתְּבוּ אֶת אֲשֶׁר דֻּבַּר בַּסֵּדֶר [בַּמַּעֲלָה], בִּכְתָב הָאוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ; וַיֵּשְׁבוּ שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם. הֵמָּה בַּיּוֹם כֹּתְבִים הָיוּ,
מג וּבַלַּיְלָה אֹכְלִים הָיוּ לֶחֶם לְבַדּוֹ. וַאֲנִי בַּיּוֹם מְדַבֵּר הָיִיתִי, וּבַלַּיְלָה לֹא חָשַׁכְתִּי.
מד וַיִּכָּתְבוּ בְּאַרְבָּעִים הַיָּמִים הָאֵלֶּה תִּשְׁעִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים.
מה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כָּלוּ אַרְבָּעִים הַיָּמִים, דִּבֵּר עִמִּי הָעֶלְיוֹן וַיֹּאמֶר: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים אֲשֶׁר כְּתַבְתֶּם בַּתְּחִלָּה – שִׂים בַּגָּלוּי, וְיִקְרְאוּ בָּהֶם הָרְאוּיִים וְאֵלֶּה אֲשֶׁר אֵינָם רְאוּיִים מִן הָעָם.
מו וְאֶת הַשִּׁבְעִים הָאֵלֶּה תִּשְׁמֹר, וְתִמְסֹר אוֹתָם לַחֲכָמָיו שֶׁל עַמְּךָ.
מז כִּי בָּהֶם הֵם עֽוֹרְקֵי הַבִּינָה, וּמַבּוּעַ הַחָכְמָה, וְאוֹר הַדַּעַת.
ידוע ומפורסם כי מלבד עשרים וארבעה ספרים שקבעו חכמים להיותם כתבי הקודש, נמצאו עוד ספרים וחיבורים רבים אשר נתחברו בימי קדם ונתייחסו לאבות הראשונים, לנביאים ולחכמים. על כן מצינו בספר הזוהר:
אִלּוּ הֲוֵינָא שְׁכִיחַ בְּעָלְמָא כַּד יָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סִפְרָא דַּחֲנוֹךְ בְּעָלְמָא וְסִפְרָא דְּאָדָם, אַתְקִיפְנָא דְּלָא יִשְׁתְּכְחוּן בֵּינֵי אֲנָשָׁא, בְּגִין דְּכַמָּה חַכִּימִין עִלָּאִין גְּנִיזִין בְּהוּ, וְלָא יָדְעִי בְּנֵי נְשָׁא מִנַּיְיהוּ, וּבְגִינֵיהוֹן אִתְפְּשְׁטוּ טָעֲיָין בְּעָלְמָא לְאַנְגְּחָא רַגְלֵיהוֹן בְּאוֹרַחְתָּא דְּחַיֵּי, בְּגִין דְּלָא יָדְעִי וְלָא מַשְׁגִּיחִין.
(רבי שמעון אמר: אילו הייתי שרוי בעולם כאשר נתן הקדוש־ברוך־הוא את ספר חנוך ואת ספר אדם בעולם, הייתי מתגבר שלא יאבדו בין בני האדם, כי כמה חכמות עליונות גנוזות בהן, ובני האדם אינם יודעים מהן.)
— ספר הזוהר, נח ל״ו:רצ״ה
ואלו הם הנקראים בלשון חכמים "ספרים חיצוניים". ואף שלא נקבעו בין כ"ד הספרים, עדיין שימשו את חכמי הדורות והשפעתם ניכרת במקורות ישראל לדורותיהם: מקצת ידיעתם נשתמרה, דבריהם נדרשו, ובמסורות מאוחרות אף נשתמרה ההכרה כי עשויות להיות בהן חכמות עליונות גנוזות — כפי שמצינו בדברי בעל הזוהר.
רבים מאותם חיבורים אינם מצויים עוד בידינו בלשון עברי. ספרים שנתחברו בעברית אבדו במשך הדורות, אך נשתמרו בידי אומות העולם — ובפרט אצל הנוצרים ובני ישמעאל — אשר העתיקו, תרגמו ושימרו אותם בלשונותיהם: ארמית, סורית, יוונית, ערבית, געז וסלאבית. חלקם אף נותרו בכתבי־יד יחידים, מקוטעים או משובשים, הרחק מעין הציבור.
על כן ראיתי לאספם מתוך כל המקורות והלשונות השונים, ולהציגם בלשון עברי, כפי הראוי להם — להביא אל בית המדרש ספרים שנשתמרו בלשונות שונות, ולפתוח לפני הלומד העברי אוצר של כתבים, מסורות וחיבורים אשר רבים מהם אינם מצויים בנקל — לא בכתבי־יד, לא במהדורות מודפסות ולא בלשון העברית. במקום שהדבר אפשרי, מובא הנוסח בלשון המקור לצד תרגום עברי; בחיבורים שנשתמרו בארמית או בסורית — המקור לצד העברית; ביתר החיבורים — העברית מתוך העדים והמהדורות העומדים לפנינו.
יובאו בצד החיבורים ביאור ומקבילות — כעין פירוש המלווה את הכתוב ופותח את דבריו לאור המקרא, מדרשי חז"ל, התלמוד, ספר היובלים והצוואות, ספרות החכמה, ספרות ההיכלות ושאר ספרי ישראל; וכן יושוו לחיבורים חיצוניים אחרים ולמסורות שנשתמרו בלשונות שונות. פעמים נמצא בחיבור חיצוני דבר, והנה כבר מצינו לו מקבילה בדברי חז"ל; פעמים נמצא מסורת המצויה בספר קדום אחר, ופעמים שאותה מסורת עצמה נתגלגלה וקיבלה צורה אחרת בדורות מאוחרים; ולעיתים דווקא השוואת החיבורים מגלה כי פרט הנשתמר במקום אחד בלבד עשוי לשמר זכר למסורת קדומה ורחבה יותר.
אין כל החיבורים שווים זה לזה. יש בהם קדומים ומאוחרים, יש בהם מסורות יהודיות ויש בהם מסורות שעברו עיבוד בידי בני אומות העולם; יש שנשתמרו היטב ויש שנשתבשו, ויש שחלקים מהם חסרים. לפיכך יש לבחון כל חיבור בפני עצמו, מתוך עיון בעדיו, בלשונו, בנוסחיו ובמסורת שנתגלגלה עמו.
חיבורים הזמינים כעת במלואם — הועתקו ללשון עברי מתוך שפת המקור.
מעשה אבינו יצחק — סיפור העקידה כפי שנמסר במסורת העממית של המזרח: דיאלוגים ארוכים בין אברהם ליצחק, תפילות המלאכים, והאיל בשלושת הצבעים. הועתק ללשון עברי מלשון ערבית.
מקור: ערבית
דברי החסד והציווי שמסר יעקב אבינו לבניו באחרית ימיו: בשורת מיכאל, ברכת אפרים ומנשה, קיבוץ השבטים, מסע הקבורה לכנען — וקביעת יום זכרו של יעקב, כ"ח לירח מסורי. הועתק ללשון עברי מלשון ערבית.
מקור: ערבית
דברי המוסר והציווי שמסר יצחק לביתו על ערש דווי: בשורת מיכאל, הדרשה לכוהן, חזיון נהר האש והגיהנום, והבטחות השכר לעושי הרחמים ביום זכרו. הועתק ללשון עברי מלשון ערבית.
מקור: ערבית
שיחת משה — חיבור קצר הבנוי כשיחה בין משה רבנו לקב׳ה: משה שואל על שכר המצוות, והקב׳ה משיב. הועתק ללשון עברי מלשון סורית.
מקור: ארמית
חיבור המיוחס לאברהם אבינו, המספר את מסעו הרוחני מעבודת אלילים להכרת האל האחד, את עלייתו לשמים, ואת חזיונות הבריאה והגאולה. מובאים כאן שלושה נוסחים עבריים של החיבור.
מקור: סלאבית
החיבורים באתר מסודרים לפי חלקי התנ"ך — תורה, נביאים וכתובים — ולצדם כתבי תלמידי ישוע הנוצרי. בחרו חלק כדי לעיין בחיבורים שבתוכו.
חיבורים המיוחסים לאבות ולמשה — ראשית האמונה, ברית, חזיונות ומסורות אחרית הימים
8 חיבורים בקטלוג
חיבורים המיוחסים לנביאי ישראל — עליות שמים, מסירות נפש וחזיונות אחרית הימים
חיבור אחד בקטלוג
חיבורים המיוחסים לדמויות הכתובים — דניאל, עזרא וזרובבל — חזיונות גאולה ואחרית הימים
9 חיבורים בקטלוג
חיבורים מן המסורת הנוצרית הקדומה, ובכללן מסורות המיוחסות לקלמנס ותלמידים מוקדמים
14 חיבורים בקטלוג
במאגר כעת ארבעה חיבורים פעילים בטקסט מלא — חזון אברהם בשלושה נוסחים סלאביים, מעשה יצחק וצוואת יצחק מן המקור הערבי, ושיחת משה מן המקור הסורי — לצד 27 חיבורים נוספים הרשומים בקטלוג ומצויים בהכנה, הפרוסים על־פני 8 שפות מקור. התבנית, הקטלוג ומערכת התצוגה המקבילית מוכנים, והחומרים מתווספים בהדרגה. בכוונתנו להוסיף:
רוצים לתרום תוכן, תרגום או ביאור? ניתן ליצור קשר דרך עמוד צור קשר.