ויהי לילה אחד, וישכב אבינו אברהם, וירא בחלום והנה איש נכבד ונשגב דורש ממנו את המתנה היקרה עליו. ויהי בבקר, ויקרא אבינו אברהם לגבירתנו שרה, ויספר לה את החלומות אשר ראה, ואת הצער אשר עבר עליו, ואת עוגמת נפשו ואת שמחת לבו ביצחק. ואחר כן אמרה הגבירה שרה: קום נא ונתפללה, ורצון ה׳ יהיה עמנו, אדוני, כי לא אוכל עוד להתאפק על מראה יצחק בני. [1] ויקומו ויתפללו אל ה׳, לאמר: שואלים אנו מלפניך, ה׳ השמים והארץ, אשר אתה ראוי להושיענו מן המראה הזה אשר הראית את עבדך. ואבינו אברהם אומר: אם מרצונך המראה הזה — הרצון לפניך, ה׳, עשה ככל אשר תחפוץ וככל אשר תרצה.
ויהי עוד לילה, וישכב אבינו אברהם על משכבו, ויגל ה׳ אליו בחלום ויאמר לו: אברהם, רצוני שתקריב לפני זבח וקרבן, ואקבלנו ממך, וברכתי אותך, והיה לך לאור ולנגה לזרוח לפניך ביום הדין. [2] ויאמר אברהם אל ה׳: ומה הוא אשר ירצה לפניך מעמדי, אדוני? ויאמר ה׳ אליו: קרב נא את בנך, את ידידך, את קרת עינך, את יצחק, זבח. [3] ויקץ אבינו אברהם משנתו, ויהי מודה לפני ה׳ ואומר: ברוך שם ה׳; רצונך יהיה, אדוני; אם ממך המראה הזה — הורני, ה׳, אל הנכון; ואם מן השטן הוא — הרחיקהו מעלי. [4]
ויהי ביום השלישי, ואברהם ישן, ויקרא אליו קול ויאמר: הבט נא, אברהם, אל שערי השמים — והנה פתוחים המה; ושב אמר לו: הבט נא, אברהם, אל שערי הארץ. ויבט, וירא את אור השמים ואת חשך הארץ, ויחרד חרדה גדולה. [5] ויקרא אליו ה׳ שלושה קולות: אל תירא, אברהם, ואל תבהל ואל תעצב על הקרבת בנך, אשר שמתי את זרעו כמספר כוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים; ועתה לך לך אל בנך וזבחהו, והתקנהו לי קרבן, ואל תודיע לביתו. ויהי בבקר, ויקם אברהם ויודה לה׳ ולקדושתו היקרה על אשר ביקש ממנו, ויאמן בדברים אשר אמר לו ה׳, כי בזרעו יתברכו כל בריות הארץ; וידמה כי קרבן עומד לעולם, ויתברכו ממנו כל הבריות כולן. [6]
תגובות