הפתיחה — בשורת מיכאל
« בשם האב והבן ורוח הקודש, האלוהים האחד. »
« נתחיל בעזרת האלוהים ובאמצעותו לחוג את מיתתו של האב הקדוש יצחק בן האב הקדוש אברהם, ואת עלייתו מגופו ביום זה בעצמו, שהוא עשרים ושמונה לחודש מסורי; תהי ברכת תחינתו עמנו ותשמרנו מניסיונות האויב, אמן. והאב הקדוש יצחק כתב את צוואתו, ופתח בדברי מוסר אל יעקב בנו ואל כל הנקהלים עמו, ויאמר: שמעו, אחי ואהובי, את מוסר המדבר הזה ואת הרפואה המרפאה הזאת. כי דרכו של האלוהים עומדת לעולם; לא רק באזני בשר טהורות תשמעו, כי אם בעומק הלב ובאמונה תמימה בלא שום ספק. ככתוב: הן שמעת דבר נאמן, מה יהיה האדם; אם בלב טהור שמעו — יחננו האלוהים בבקשו מאתו. וכתוב עוד: אין תועלת לאדם לשאול את האלוהים את אשר שואלים בני אדם על הארץ. ואם נתן לנו האלוהים שלטון בארץ — קל וחומר לזה שעמד באמונה בדבר אלוהים והחזיק בלא ספק ובלב נכון בדעת מצוות האלוהים ובסיפורי קדושיו, כי הוא יירש את מלכות האלוהים. כי הנה האלוהים רחום וחנון הוא, אשר קיבל לו גנבים ומוכסים בימים עברו בזכות תמימות אמונתם היוצאת מאת האלוהים; והאלוהים עם הדורות הבאים. »
« ויהי כאשר קרבו ימי אבינו יצחק אבי האבות לצאת מן העולם הזה ולצאת מגופו, שלח לו הרחמן והחנון את שר המלאכים מיכאל, אשר שלחו גם אל אביו אברהם, בבוקרו של יום עשרים ושמונה לחודש מסורי. ויאמר אליו המלאך: שלום עליך, בן הבחירה, אבינו יצחק. והוא, שכן היה רגיל בכל יום שהמלאכים הקדושים מדברים עמו — השתחווה וירא כי דמות המלאך כדמות אביו אברהם; ויפתח את פיו ויקרא בקול גדול בשמחה ובגיל: הנה ראיתי את פניך כראות פני הבורא הרחמן. »
« ויאמר אליו המלאך: ידידי יצחק, נשלחתי אליך מלפני האלוהים החי לקחתך אל השמים להיותך עם אביך אברהם ועם כל הקדושים. כי אביך אברהם מחכה לך; הוא עתיד לבוא לקראתך, ועתה מנוחתו. הוכן לך כיסא אצל אביך אברהם, וכן לידידך יעקב בנך; והייתם כולכם למעלה מכל אחד ואחד במלכות השמים, בכבוד האב והבן ורוח הקודש. וייקרא שמכם לכל הדורות הבאים: האבות; והייתם לאבות לכל העולם, זקן נאמן, אבינו יצחק. ויען יצחק ויאמר אל המלאך: אני תמה עליך — הלא אבי אברהם אתה? ויאמר לו המלאך: לא אביך אברהם אנכי, כי אם המשמש את אביך אברהם. ועתה שמח וגיל, כי לא במכה תילקח ולא בכאב, כי אם בשמחה; תגיע לברכות ולמנוחה לנצח, ותצא מן המצר אל המרחב, ותלך אל שמחה שאין לה קץ, אל אור ונועם שאין להם תכלית, אל תהילה וחדוה שאינן פוסקות. ועתה עשה את צוואתך והכן את ביתך, כי עתיד אתה ללכת אל המנוחה; ואפוא ברוך האב שהולידך, וברוך אתה בעצמך, וברוך בנך יעקב, וברוך צאצאיך אשר יבואו אחריך. »
« ויהי כאשר שמע אבינו יעקב את דבריהם זה עם זה, ויגש ויכוין אליהם, ולא דיבר. ויאמר אבינו יצחק אל המלאך בארך רוח ובענווה: מה אעשה עתה עם קרת עיני, יעקב בני ידידי? ירא אני עליו מפני עשו — ואתה יודע את כל הדבר. ויאמר אליו המלאך: ידידי יצחק, כל העמים אשר בעולם — אילו נקהלו למקום אחד, לא יוכלו להפר את ברכתך שברכת את יעקב; כי בעת ברכתו ברכו האל העליון, והבן ורוח הקודש ואביך אברהם; כולם ענו ואמרו: אמן. הברזל לא יבעתנו, והוא יתחזק עד מאוד וירדה, והיה לאב לגויים רבים, ויצאו ממנו שנים עשר שבטים עושי רצונו. ויאמר יצחק אל המלאך: הודעתני ובישרתני טוב; אך אל ישמע יעקב, פן יעצב ויבהל, כי לא הכאבתי את לבו מעולם. ויאמר מלאך ה׳: ידידי יצחק, כל הצדיקים היוצאים מגופם — להם הברכה, ומאושרים המה בראותם את האל הרחמן והחנון; ואוי, ואוי, ואוי — שלוש פעמים — לחוטא אשר נולד על הארץ, כי מכאובים לו לרוב. אתה למד את בניך את דרכיך ואת כל מצוות אביך אשר צווך; ואל תכסה דברים אלה מיעקב, להיותם לזיכרון לדורות צאצאיו אחריו, לשומרם הנאמנים ולהגיע בהם אל חיי העולם אשר לנצח. ואני אזכור את דאגתך; הנני בא אליך בשמחה מהרה; השלום שנתן ה׳ לך אתן; ועתה אלך מהר אל השולח אותי. »
« ויהי כאשר כילה המלאך לדבר, ויקם מעל משכב אבינו יצחק וירחק ממנו; ויצחק מביט אחריו ומתמה על אשר שמע וראה, ויאמר בלבו: לא אראה אור עד אשר ישלחו אלי. בעודו מהרהר — ויעקב נגש אל פתח חדר אביו; והמלאך כבר הטיל עליו שינה, פן ישמעם. ויבוא אל מקום משכב אביו ויאמר: אבי, עם מי דיברת? ויאמר אליו יצחק אביו: עתה שמע נא, בני; נשלח דבר אל אביך החביב להילקח ממך, בני יעקב. ויחבק יעקב את אביו ויבך ויאמר: אפס כוחי; התשימני יתום, אבי, כי אהיה היום לאומלל? ויוסף ויחבק את אבינו יצחק וינשקהו, ויבכו שניהם עד אשר עייפו ויגעו. ויאמר יעקב: אבי, אנכי אלך עמך ולא אעזבך. ויאמר אליו: בני, אין זה משלי, בני וידידי יעקב; אודה לאלוהים שגם אתה נעשית אב, ותעמוד עד אשר יקראו לך. »
תגובות