חלק ד — מות יצחק והסיום
ויהי כאשר אמר זאת — ויקבל ה׳ את נפשו מגופו, והיא לבנה כשלג; ויקח אותה וישא אותה עמו על המרכבה הקדושה, ויעל בה אל השמים, והשרפים משבחים לפניה וכן מלאכיו הקדושים; ומתנת מלכות השמים ניתנה לו, וכל אשר חפץ בו אבינו משופעי הטוב מאת ה׳ ניתן לו, בתום בריתו עד עולם.
זה הוא מספד אבינו אברהם ואבינו יצחק בן אברהם, ביום עשרים ושמונה לחודש מסורי, והוא בן מאה ושמונים שנה; ויום זה קידשנו וקבענו. והיום אשר הקריב בו אבינו אברהם את הקרבן לאלוהים, ביום עשרים ושמונה לחודש אמשיר — נמלאו השמים והארץ מריח טוב מריח דרכיו לפני ה׳. ויהי אבינו יצחק ככסף הנצרף והמוצק והמזוקק והמטוהר באש; וכן כל הנטהר מאבינו יצחק, אבי האבות. ביום אשר הקריבו אברהם אבי האבות קרבן לאלוהים — עלה ריח ניחוח קרבנו אל פרוכת מסך המושל בכל.
אשרי כל איש אשר יעשה רחמים ביום זכר אבי האבות, אבינו אברהם ואבינו יצחק — כי להם יהיה בית במלכות השמים; כי אדונינו כרת להם את בריתו האמיתית עד עולם, והוא שומרה להם ולבאים אחריהם, באמרו אליהם: כל איש אשר עשה רחמים בשם ידידי יצחק — הנני נותנו לכם במלכות השמים, והוא יהיה עמכם בשעה הראשונה של סעודת אלף השנים, לחוג עמכם באור הנצח, במלכות אדונינו ואלוהינו ומלכנו ומושיענו ישוע המשיח; אשר לו הכבוד וההדר והגדלה והשלטון וההוד והמורא והתהילה וההשתחויה, עם האב הרחום ורוח הקודש, עתה ובכל עת ועד עולמי עולמים ועד אבד אבדין, אמן. נשלמו סדרי ההספד של אבינו יצחק; התודה לאלוהים תמיד, לנצח נצחים, סלה.
תגובות