חלק ב — הדרשה לכוהן ותחילת החזיון
ויאמרו אליו הגדולים הנאספים אליו: מה הדין הזה אשר בא עליך, אחרי הזמן הזה אשר סר ממך אור עיניך — ואיך ראית עתה? והזקן המאמין חייך ושחק ויאמר להם: בנים ואחים אשר אני אוהבם — האלוהים אשר ריפאני, בראותו כי קרבתי אל שער המוות, שם לי זאת לנחמה בזקנתי. וכוהן ה׳ אמר אליו: שים נא לי דברי נחמה ואחז בהם. ויאמר לו:
אבינו יצחק — הרחק מכעס ונצור מרכילות, והיזהר מתהילת הבל. ראה, אל תדבר עם אישה לבדך. היזהר פן תצא מפיך מילה רעה. שמור גופך טהור, כי הוא מקדש האלוהים, ורוח הקודש שוכן בו. שמור את גופך הקטן להיותו טהור וקדוש. ראה, אל תדבק באדם, פן תצא מפיך מילה רעה. היזהר פן תשלח ידך אל אשר איננו שלך.
אל תקרב קרבן ואתה בלתי טהור; רחץ במים כאשר תרצה להתקרב אל המזבח. אל תערב את מחשבותיך במחשבות העולם, בעת עמדך לפניו. שים את כל כוחך להיות משלים לכל האדם, בעת הקריבך את קרבנך אל האלוהים. אם נגשת להקריב אל המזבח — התפלל אל האלוהים מאה פעמים, אל תחדל. בראשונה תאמר תודה זאת:
אלוהים הנעלם, אשר אינו נחקר ואינו נבחן, בעל הגבורה, מקור הטוהר — טהרני ברחמיך, צדקה מאתך, כי בשר ודם אנכי, נס אליך. אני יודע את טומאתי, ואתה תטהרני, ה׳; כי משפטי ותחנתי אליך. אני מכיר את חטאתי — טהרני, ה׳, לבואי אליך בהדר, כי כבדו עונותי. נגשתי אל האש הבוערת — ורחמיך ישאו את כל פשעי. סלח לי, אני החוטא, וסלח לכל בריאתך אשר יצרת. החיות אין עליהן אשמה, ואני נמשלתי לכל מעשיך, ולא אשית פני אל מעשה חושי.
אני בנך, אני עבדך, אני בן אמתך, אני החוטא, ואתה הסולח: סלח לי, צדקה ממך, ושמע את תחנתי, כי אינני כדאי לעמוד על מזבחך; תהא מנחה זו מקובלת לפניך; אל תשליכני אחור מפני חטאי, אך קבלני ככבש האובד. האלוהים אשר היה עם אבינו אדם, והבל, ונח, ואבינו אברהם — תהיה עמי, ותקבל את קרבני ממני. אם עשית זאת, לפני עלותך המזבח, אז תקריב את קרבנך; ונשמרת, לבלתי עצב את רוח ה׳.
כי לא קל הוא מעשה הכהונה: חייב כל אחד מן הכוהנים, מן היום ועד כלות הדורות האחרונים וסוף העולם, שלא יתמלא משתיית יין ולא ישבע מאכילת לחם, ולא ידבר בדברי העולם הזה, ולא יקשיב למדבר בהם; כי אם יוציא את כל ימיו בתפילה ובשקידה ובהתמדת הפרישות, להתפלל אל ה׳ בשלום. וכל אדם על האדמה — כוהן אם הוא, אומלל אם, מאושר אם — חייב לשמור את המצוות הישרות; כי לאחר זמן מועט יעברו מן העולם הזה ומדאגתו הגדולה, והיו למלאכים קדושים בטהרה, וקדושים לפני ה׳ ומלאכיו, להקריב את קרבנותיהם הטהורים ואת עבודתם המלאכית; כי דומה מעשיהם למעשה שבשמים. והיו המלאכים אוהביהם באמונתם השלמה ובטהרתם. גדול הוא כבודם לפני האלוהים, ואין קטן ואין גדול אשר לא יחפוץ ה׳ לשכללו, להיותו תמים ונקי מכל חטא.
ועתה, המשיכו להתחנן אל האלוהים בתשובה על חטאיכם, ואל תוסיפו לחטוא חטא כזה: לא תרצח בחרב, לא תרצח בלשון, לא תנאף בגופך, לא תנאף במחשבתך. השמר מפני טומאה. לא תקנא. לא תכעס עד בוא השמש. לא תקבל לעצמך כבוד שוא. לא תשמח במפלת אחד מאויביך, ולא מקרוביך. לא תחרף. לא תחזיר את פיך אל הרכילות. לא תביט באישה בעיניך בתאווה. אלה והדומים להם, תשמר מפניהם, למען יינצל כל אחד מכם מן הזעם הבא מן השמים.
וההמונים אשר סביבו, כאשר שמעו זאת, צעקו כולם ביחד לאמר: ראוי באמת, צדק כל אשר אמר הזקן הזה. והזקן הבר שתק, ומשך אליו את הרדיד וכיסה את פניו. וההמונים והכוהן הנוכח שתקו, ויאמרו: ינוח מעט. ויבוא אליו מלאך אביו, ויקחהו אל השמים. וירא שם דברים בפחד וברעד, רבים משונים מכל צד, אשר כאחים אין יכולת להביט בהם; מקצתם כפני גמלים, ומקצתם כפני כלבים; ומקצתם כפני חיות רעות וצבועים ונמרים; ומקצתם אין להם אלא עין אחת, במראה מבעית.
אמרתי: ראיתי, והנה הם באו רצים עמו. כאשר הגיעו אל החיות, פירשו ממנו אלה אשר היו מחזיקים בו; ופנו אליו החיות, וישספוהו לשניים, ויכרתו את אבריו, וימעכוהו, ויבלעוהו; ואחרי זאת הושלך מפיהם, ושב אל מצבו הראשון. ויגשו אלה אשר אחרי החיות, ויעשו לו כן; היו נוטלים אותו זה מזה ומועכים אותו, כל אחד מהם בולע ומשליך, והוא שב אל מצבו הראשון. ואמרתי למלאך: אדוני, מה החטא הזה אשר חטא, עד אשר עשו בו כן? ויאמר לי המלאך:
תגובות