הָאֵשׁ נִכְבֶּדֶת יוֹתֵר מִן הַצְּלָמִים הָעֲשׂוּיִים, כִּי גַּם הָעֹשֶׂה אוֹתָהּ נִכְנָע לָהּ, וּמִתְקַלְּסִים בָּהּ הַנּוֹחִים לְאָבְדָם בִּבְעֵרָתָם. אַךְ נִכְבָּדִים מִמֶּנָּה הַמַּיִם, כִּי גֹּבְרִים עַל הָאֵשׁ וּמַרְוִים אֶת הָאָרֶץ; אַךְ גַּם אוֹתָם לֹא אֶקְרָא אֵל, כִּי הֵם נִכְנָעִים תַּחַת הָאָרֶץ. אַךְ נִכְבֶּדֶת מֵהֶם הָאָרֶץ, כִּי גֹּבֶרֶת עַל טֶבַע הַמַּיִם וְרֹב מַיִם — אַךְ גַּם אוֹתָהּ לֹא אֶקְרָא, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ מְיַבְּשָׁהּ, וְהִיא נַעֲשֵׂית לְמַעֲשֵׂה אָדָם, כִּי בְקַרְנֶיהָ מְאִירָה אֶת הַתֵּבֵל. וְלֹא אֶת הָרוּחוֹת הַשּׁוֹנוֹת אֶל אֵל אֶקְרָא, כִּי בַּלַּיְלָה הַשֶּׁמֶשׁ וְהֶעָבִים וּמְרוּצָתָם מַחְשִׁיכִים. וְלֹא אֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים אֶקְרָא אֵל, כִּי גַם הֵם בְּעִתָּם בַּלַּיְלָה יַחְשִׁיכוּ אוֹרָם. שְׁמַע נָא תֶּרַח אָבִי, אֲבַקֵּשׁ לְפָנֶיךָ אֶת הָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה הַכֹּל: מִי הוּא אֵפוֹא, אוֹ אֵי זֶה הוּא, אֲשֶׁר הֶאְדִּים אֶת הַשָּׁמַיִם, וְהֵאִיר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, וְעִמָּהּ אֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים, אֲשֶׁר הוֹבִישׁ אֶת הָאָרֶץ בְּתוֹךְ מַיִם רַבִּים, אֲשֶׁר גַּם אוֹתְךָ שָׂם בַּחֹמֶר — אִם יִגָּלֶה לָנוּ הָאֵל בְּעַצְמוֹ.
וַיְהִי כַּחְשָׁבִי כָּזֹאת בַּחֲצַר בֵּית אָבִי, וְ
תגובות