פרק ג

וַאֲנִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וַיִּבָּהֵל לִבִּי, וּמַחְשְׁבוֹתַי הִתְרוֹצְצוּ בְקִרְבִּי, וָאֹמַר בְּלִבִּי: הִנֵּה מָרוּמָת נָפַל וְלֹא יוּכַל קוּם בְּהֵיכָלוֹ, וְגַם אֲנִי לְבַדִּי לֹא יָכֹלְתִּי הֲקִימוֹ עַד בּוֹא אָבִי וּנְקִימֵהוּ שְׁנֵינוּ. וּבְלֹא יָכָלְנוּ, נָפְלָה רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו, וַיִּתְּנֶהָ עַל אֶבֶן אַחֶרֶת, אֵל אַחֵר עָשׂוּי בְּלִי רֹאשׁ. וְהַחֲמִשָּׁה הַנִּשְׁבָּרִים עִם הַחֲמוֹר, אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לְהוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשָׁם וְלֹא לְהָרַע לַחֲמוֹר עַל שִׁבְרָם, וְלֹא עָלוּ שִׁבְרֵיהֶם מִן הַנָּהָר. וָאֹמַר בְּלִבִּי: אִם כֵּן הוּא, אֵיךְ יוּכַל מָרוּמָת אֱלֹהֵי אָבִי, וְרֹאשׁוֹ מֵאֶבֶן אַחֶרֶת וְהוּא מֵאֶבֶן אַחֶרֶת עָשׂוּי, לְהוֹשִׁיעַ אָדָם אוֹ לִשְׁמֹעַ תְּפִלַּת אָדָם וְלָתֶת לוֹ.