פרק טו

וַיַּרְאֵנִי אֶת הֲמוֹן עַמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלַי: לָכֵן בַּעֲבוּר אַרְבַּעַת הַמּוֹרָדוֹת אֲשֶׁר רָאִיתָ, יִהְיֶה לִי מֵהֶם קֶצֶף, וּבָהֶם יִהְיֶה גְּמוּל מַעֲשֵׂיהֶם מֵאִתִּי. וּבַמּוֹרָד הָרְבִיעִי, מֵאָה שָׁנָה וְשָׁעָה אַחַת שֶׁל עוֹלָם — וְהִיא גַם כֵּן מֵאָה שָׁנָה — תִּהְיֶינָה בְרָעָה בָּעַמִּים. וָאֹמַר: קַדְמוֹן, וְ