פרק ח

אַל יַחֲרִידְךָ מַרְאִי וְלֹא שִׂיחִי, וְאַל תִּבָּהֵל נַפְשְׁךָ, וְלֵךְ עִמִּי. וְאֵלֵךְ עִמְּךָ נִרְאֶה עַד הַקָּרְבָּן, וְאַחַר הַקָּרְבָּן נִסְתָּר עַד עוֹלָם. חֲזַק וָלֵךְ. וַנֵּלֵךְ שְׁנֵינוּ לְבַדֵּנוּ אַרְבָּעִים יוֹם וָלַיְלָה, וְלֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי, כִּי מַאֲכָלִי וּמַשְׁקִי הָיָה הַבִּיטִי אֶל הַמַּלְאָךְ הַהֹלֵךְ עִמִּי וְשִׂיחוֹ עִמִּי, זֶה הָיָה מַאֲכָלִי וּמַשְׁקִי. וַנָּבֹא אֶל הָרֵי חוֹרֵב הַנִּכְבָּדִים. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ מְשׁוֹרֵר הַקַּדְמוֹן: הִנֵּה אֵין עִמִּי קָרְבָּן, וְלֹא מָקוֹם מִזְבֵּחַ בָּהָר, וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה קָרְבָּן. וַיֹּאמֶר: הַבֵּט סָבִיב, וָאַבִּיט סָבִיב, וְהִנֵּה כָּל הַקָּרְבָּן הַמְצֻוֶּה בָּא אַחֲרֵינוּ: הָעֵגֶל וְהָעֵז וְהָאַיִל וְהַתּוֹר וְהַיוֹנָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּלְאָךְ: אַבְרָהָם. וָאֹמַר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר: שְׁחַט וְנַתֵּחַ אֶת כֻּלָּם, בַּתֵּר אִישׁ לְעֻמַּת רֵעֵהוּ, אַךְ הָעוֹף לֹא תְבַתֵּר. וּתְנֵם לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַרְאֶה לְךָ עֹמְדִים אֶצְלְךָ, כִּי הֵם הַמִּזְבֵּחַ בָּהָר לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַקַּדְמוֹן. וְאֶת הַתּוֹר וְאֶת הַיוֹנָה תֵּן לִי, וַאֲנִי אֶעֱלֶה עַל כַּנְפֵי הָעוֹף לְהַרְאוֹתְךָ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבַיָּם וּבַתְּהוֹמוֹת וּבַשְּׁאוֹל וּבְגַן עֵדֶן וּבִנְהָרוֹתָיו וּבִמְלֹא הַתֵּבֵל, וְתִרְאֶה אֶת כֻּלָּם סָבִיב סָבִיב. וָאַעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּנִי הַמַּלְאָךְ, וָאֶתֵּן לַמַּלְאָכִים הַבָּאִים אֵלֵינוּ אֶת הַבְּתָרִים, וְאֶת הָעוֹף לָקַח הַמַּלְאָךְ, וָאֲחַכֶּה לְמִנְחַת עֶרֶב. וַתֵּרֶד עוֹף טָמֵא עַל הַפְּגָרִים וָאֲגָרְשֶׁנּוּ. וַיֹּאמֶר אֵלַי הָעוֹף הַטָּמֵא: מָה לְּךָ אַבְרָהָם...