פרק ב

הערות וביאורים

• על "מי שנותן לחם ליתום בבית אביו שלא במשפט" (פסוק יא). נוסח הדיבור "מי שנותן לחם ליתום" מקורו במקרא "נותן לרש אין מחסור" (משלי כח,כז) ו"אור לא ראה אור יפלח יתום מעל שד" (איוב כד,יא; וראה כל פרק ל"א באיוב — שבועת הצדקה של איוב). חז"ל הרבו לדבר על "פרנסת יתומים": "השמים עושין פרנסה ליתומים" (בבלי כתובות סז,ב–סח,א); "מפרנסין עניי נכרים עם עניי ישראל... וקוברים מתי נכרים עם מתי ישראל... מפני דרכי שלום" (משנה גיטין ה,ח; ב"ק לח,א; תנחומא, וישב, א — נ' לוי). השכר "ממון ככל אשר יחפוץ" מקביל ל"אין מחסור" של משלי כח,כז, ולמסורת "המתפרנס מן היתומים — מתפרנס ממנו" (בבלי כתובות סח,א). וראה גם פרקי דרבי אליעזר יז, שם נזכר הביטוי "מי שנותן לחם ליתום" באותו הקשר. ↩
• על "מי שנותן צדקה לעני" (פסוק יב). השכר "אעשרנו בעולם הזה ובעולם הבא" הוא הנוסח המובהק של חז"ל לשכר הצדקה. ראה משנה פאה א,א: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא... וגמילות חסדים קודמות לכולן"; בבלי שבת קיח,א–קיט,א (רב: "המרחם על הבריות — מרחמין עליו מן השמים"); בבא בתרא י,א–יא,א ("המקיים דבר אחד מן התורה — מטלין לו פריו בעולם הזה וקרן קיימת לו לעולם הבא"); שבת קיח,ב: "המאכיל — נוטל שכר כל המצוות". וראה גם תנחומא, ראה, א — על "עשר תעשר" (דברים יד,כב): ביטוי השכר בשני העולמות. ↩
• על "מי שאינו פרוש" (פסוק יג). "פרוש" בסורית (פרושא) = לעסוק בזנות/פריצות. האיסור המקראי: "לא תהיה קדשה מבנות ישראל" (דברים כג,יח). השכר "אפדנו מן המיתה ולא יראה חבל לעולם" מקביל למסורת חז"ל שגמילות חסד וצניעות מצילות מן המיתה: "כל המרחם על הבריות — מרחמין עליו מן השמים" (שבת קנא,ע"ב); "הצנועה — ניצולת מן המיתה" (בראשית רבה יח,ד — על "ותקראנה לשוער אשה חדשה" של יעל). וראה גם משנה סוטה א,ה: "בעון זנות — גורמין לשכינה שפורשת מישראל, ומלך משיח לא בא" — הפוך השכר. ↩
• על "מי שיש בלבו חן" (פסוק יד). הביטוי "יש בלבו חן" מקביל ל"לב טוב" שבמסורת: "איזהו עשיר — השמח בחלקו" (משנה אבות ד,א); "יש לך אדם שנוטל... אין לך אלא לב טוב" (בבלי שבת כה,ב). השכר "אני ארחמנו" מקביל למידת הרחמים של מידה כנגד מידה: "מידה כנגד מידה — המרחם מרחמין עליו" (בבלי שבת קנא,ע"ב; ירושלמי פאה ג,יד; תנחומא, וישב, א — נ' לוי). וראה גם בבלי ברכות ו,ב: "ראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה — שכל מקום שנאמר בהם 'חן' — נאמר בהם 'שכר'". ↩
• על "מי שמתפלל בכל עת" (פסוק טו). מצות התפילה בכל עת: "ואבדחקהו בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים יא,יג; וראה משנה ברכות ד,א: "מאימתי קורין את שמע בתפילות השחרית — משעה שיכיר בין תכלת ללבן"). מסורת "הרגיל להתפלל" בחז"ל: "המתפלל צריך שיכוין את לבו" (בבלי ראש השנה לג,ב; ברכות ל,ב). השכר "אצילנו מאש הגיהנם" מקביל למסורת שהתפילה מצלת מן הדין: "כל הקורא קריאת שמע על מטתו — כאילו אוחז חרב של שני פיות" (בבלי ברכות ה,א); "התפילה עומדת ברומו של עולם" (ירושלמי ברכות א,א). וראה גם פרקי דרבי אליעזר יז: מסורת התפילה בכל עת. ↩
• על "מי שמקבל אורחים" (פסוק טז). חזרה על נוסח פסוק י (ראה הערה [6] שם) — אלא ששם נשאל השאלה וכאן יש רק הבטחת השכר. מקור המצוה: "ואברהם זקן בא בימים... אכל עוגה" (בראשית יח,א–ח) — מסורת הכנסת אורחים של אברהם בממרא. "הכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה" (בבלי שבת קכו,א — נוסח מובהק); בראשית רבה מח,ד–מט,ד (המחרוז הארוך על הכנסת אורחים של אברהם); פרקי דרבי אליעזר יח,יט. וראה גם משנה אבות א,ה: "הוי מקבל את כל האדם בשמחה". ↩
• על "מי שנותן שכר לפועל שכיר" (פסוק יז). האיסור המקראי: "לא תלון פעולת שכיר אצלך עד בקר" (ויקרא יט,יג); "ביומו תתן שכרו... ולא תבא עליו עונו כי עני הוא" (דברים כד,יד–טו). מסורת השכר "לא אכלה את שכרו" = "לא יקוץ" בלשון חז"ל — "שכרו לא יקוץ" הוא נוסח הברכה הקבלית: ראה בבלי בבא מציעא קי,א–קיב,א (הלכות שכירות); ברכות ו,ב: "השכר לא יקוץ מפיך". וראה גם פרקי דרבי אליעזר יז (על עשו שמכר בכורתו — שכרו של יעקב בכורה לא יקוץ). ↩
• על "מי שמכבד את אביו ואת אמו" (פסוק יח). מצוה בדברות: "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך" (שמות כ,יב; דברים ה,טז). השכר "אתן לו חיי עולם" הוא פירוש רבני על "למען יארכון ימיך" — "אם מאריך — הרי זה בעולם הזה; ואם לאו — בעולם הבא" (בבלי קדושין לט,ב–מ,א; וראה ברכות ח,א). מסורת המעלה: "כיבוד אב ואם — קשה כשתים ממניהן" (ירושלמי פאה א,א; דברים רבה ח,ג); "המכבד את אביו ואמו — נאמר בו 'למען יארכון ימיך' — הרי זה מאריך את ימיו של הקב"ה" (תנחומא, וישב, א). וראה גם משנה פאה א,א שמנתה כיבוד או ואם כאחת המצוות שפירותיהן בעולם הזה. ↩
• על "מי ששומר את השבת ואת ראשי החדשים" (פסוק יט). "ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם" (שמות לא,יד); "בני ישראל ושמרו את השבת" (שמות לא,יט); "וביום השבת שני כבשים" (במדבר כח,ט–י; וראשי חדשים שם פסוקים יא–טו). מסורת השכר של שבת = גן עדן: "כל המענג את השבת — נותנין לו נחלה ללא מצר כלום" (בבלי שבת קיח,א — מכאן נחלת גן עדן); "השבת וקדושתה" (שבת י,א: "שבת מעין עולם הבא"); "השומר את השבת כהלכתו — אפילו עובד עבודה זרה — נוחל את העולם הבא" (שבת קיח,א; ירושלמי סנהדרין י,א). וראה גם פרקי דרבי אליעזר יז,יח,יט: מסורת קדושת שבת וראש חדש. ↩
• על "מי שמודה לך בכל לבו" (פסוק כ). הוידוי: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" (הושע יד,ג); "והתודו את חטאתכם" (ויקרא ה,ה). מסורת הוידוי: "מתוך וידוי עבירות — נמחל לו" (בבלי יומא פו,א–פז,ב; וראה יומא פג,ב: "אין וידוי אלא מתוך עמידה"). השכר "אצילנו מן הגיהנם" מקביל למסורת שהוידוי מציל מן הדין: "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (בבלי יומא פו,א); "גדולה תשובה שמקרבת את הקץ" (שם); "החוטא ומתחרט — אין תפסת בידו כלום" (ספרי דברים, ואתחנן). ↩
• על "מי שלא רצח" (פסוק כא). "לא תרצח" (שמות כ,יג; דברים ה,יז). חז"ל: "ירדו עשרת השבטים לגיהנם ולא עלו, על מה ירדו — על שמכרו את יוסף, שנאמר 'ונמכרנו לישמעאלים' — והלא כבר נאמר 'שופך דם האדם' — אלא מכרו את אחיהם, והוא כאילו שפכו דמו" (בבלי שבת נה,א–נו,א). "כל השופך דם אדם — כאילו ממעט את הדמות" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח; סנהדרין לז,א). וראה גם בראשית רבה לד,יד — על "שופך דם האדם" שבברית בין הבתרים. השכר "אצילנו מדין מיתה" מקביל למסורת "הניצול משפיכות דמים — ניצול מדיני נפשות" (סנהדרין עב,א–עד,ב — הלכות דיני נפשות). ↩
• על "מי שלא נאף" (פסוק כב). "לא תנאף" (שמות כ,יג; דברים ה,יז); "ואיש אשר ינאף את אשת איש" (ויקרא כ,י). מסורת השכר של גן עדן לצנועים: "הצנועה — ניצולת מן המיתה... וזוכה לעולם הבא" (בראשית רבה יח,ד — על יעל אשת חבר הקיני; וראה בבלי מגילה יד,א–טו,א על יעל). וראה גם משנה סוטה א,ה: "בעון זנות — גורמין לשכינה שפורשת מישראל" — הפוך השכר. וראה בבלי סוטה ד,א–ה,א (מעלת הצניעות של ציפורה אשת משה), ובראשית רבה נב,ה (על רות שצנעה בגורן). ↩
• על "מי שלא גנב" (פסוק כג). "לא תגנוב" (שמות כ,יג); "וגנב מבית האיש..." (שמות כב,א). מסורת חז"ל: "הגונב — משלם קרן וחומש ואשם" (בבלי בבא קמא עט,א–פ,א). "כל הגונב כלי קודש וכל המחלל את השבת וכל המכה אביו ואמו — כולן בכלל 'מחלל שבתותיך'" (מכילתא). השכר "אצילנו מאש הגיהנם" מקביל למסורת "הגונב כלי קודש כגון הכהן שגונב תרומה — ניצול מן האש" (תלמוד ירושלמי פאה ז,ח); וראה גם בראשית רבה נג,ד — על "לא תגנוב" ושמירת הברית. וראה פרקי דרבי אליעזר כד — מעלת הניצול מגניבה. ↩