פרק ד

הערות וביאורים

• על "מי שרואה אורח ולא לועג בו" (פסוק ל). החיבור עובר כאן לנוסח "מי שרואה" (מנו דחזא) — ספרות חסידות של עשרה מעשי חסד שכרן אחיד ("אשכינו בגן עדן"). נוסח עשר מעשי חסד מקביל למסורת חז"ל "עשרה דברים נאמרו בישראל" (משנה מאן א,ג; בבלי שבת קלג,א–ב). וראה תנחומא, וישב, א — נ' לוי מונה את מעשי החסד עם שכר גן עדן. "לא לועג בו" מקביל ל"ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה,יז) ול"ולא תשימון עליו מום" (ויקרא כד,יט–כ). מסורת "המלבין פני חברו ברבים — אין לו חלק לעולם הבא" (משנה אבות ג,יא); "המסתכל בדברים המכוערים ואינו חושש — אין מקבלין את תשובתו" (בבלי ערכין טז,א, וראה גם סנהדרין קח,א). השכר "גן עדן" חוזר כנוסח אחיד לכל עשרת הפסוקים (ל–לט). ↩
• על "מי שרואה עני ונותן לו ממון" (פסוק לא). חזרה על עניין הצדקה מפסוק יב, אך כאן במבע "רואה" — הנותן צדקה לאחר שראה את העני. מצות "פקוח פקות העני" (דברים טו,ז–ח — "כי פקוח תפקח את ידך לאחיך העני ולעניך בארצך"); "נותן נדבה יאושש" (משלי כח,כז). מסורת "המסתכל בצערן של ישראל ונותן להם צדקה — זוכה למדת חסד" (בבלי בבא בתרא י,א; ירושלמי פאה א,א — "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא"). ↩
• על "מי שרואה סומא ומוליכו בידו" (פסוק לב). "מסורע לא תקלל ולפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט,יד); "ולפני עור לא תתן מכשול" נדרש כאיסור להכשיל סומא (ספרא, קדושים; בבלי פסחים כב,ב). מסורת "המוליך עור דרך — כאילו עבד עבודה זרה" (בבלי קידושין לג,ב); "המלוה מעות לעור — עובר בלא תתן מכשול" (פסחים כב,ב). השכר גן עדן מקביל ל"משמר נפשו ממות נשמר" (משלי כד,יא–יב) — המציל את הסומא ניצל. ↩
• על "מי שרואה אבל ומביא לו" (פסוק לג). מצות "והלכת בדרכיו" (דברים כח,ט) — "כשם שהקב"ה נחם את האבלים — כך אתה נחם את האבלים" (משנה סוטה יד,א — על "ואקח שתי הלוחת" של משה אחרי השבר). "בכה יבכה... אחיו ואחיותיו" (בראשית נ,יד; על אבלות יעקב). מסורת חז"ל: "המנחם אבלים — עומד ומתפלל ומביאו לגן עדן" (בבלי מועד קטן כח,ב — הנוסח המקביל); "כל המלוה את המת... כאילו נושא ארונו של שכינה" (סוטה יד,א). וראה גם תנחומא, וישב, א — נ' לוי. ↩
• על "מי שרואה חולה ונותן לו ממון" (פסוק לד). מצות ביקור חולים: "המבקר את החולה — נוטל ממנו אחד מששים מחוליו" (בבלי נדרים לט,א–ב). "כל המבקר את החולה — כאילו עבד עבודה זרה" (שם). נתינת ממון לחולה: "ואם ממון יש בידו — ירפא את נפשו" (משלי כט,יח?; וראה בבלי בבא נדרא י,א — רפואת חולה ע"י תרופה); משנה פאה ח,ז — "אלו דברים שאין להם שיעור: הלכות חלה, ביכורים, וביקור חולים". וראה פרקי דרבי אליעזר טז — מעלת ביקור חולים. ↩
• על "מי שרואה אסיר ופודהו" (פסוק לה). פדיון שבויים: "ופדה איש מאחיו... ופדיון עברי" (ויקרא כה,מח–נד); "והיה בנו עבד עברי" (דברים טו,יב–יח). מסורת פדיון שבויים — מצוה רבה: "פדיון שבויים קודם לכל" (בבלי בבא בתרא ח,א); "אין לך מצוה גדולה מפדיון שבויים" (בבלי חולין קמב,ב — על "והיה אחריתך כעפר לנפשך" של אברהם). וראה בראשית רבה יא,ה — על פדיון אברהם את בני סדום. השכר "גן עדן" מקביל ל"גאולת בני ישראל" (ישעיהו מג,א — "אתה עבדי ישראל אשר בך אפאר"). ↩
• על "מי שרואה ערום ומכסהו" (פסוק לו). חזרה על מעשה חסד מפסוק ז, אך כאן במבע "רואה". מצות "ולא יראה בך ערות דבר" (דברים כג,יד–טו — "והיה מחניך קדוש"); "וכסה הערוה" (בראשית ט,כג — שם ויפת וילך אחור אביהם). מסורת "המלביש ערומים — כאילו מלביש את השכינה בכלי מילה" (פסחים ח,א — על "את נפש העני והאביון תשמע"); "המכסה את הערוה — נהנה מן הנסתרות" (בבלי מגילה ג,א — מעשה של ר' חנינא בן תרדיון). וראה תנחומא, וישב, א — נ' לוי מונה גם הכסוי הערום עם שכר כתנות אור. ↩
• על "מי שרואה חורבה ובונה אותה" (פסוק לז). מצות ישוב חורבות ישראל: "וספרתם לכם... ובניתם ערים מבצר... וישבתם לבטח" (ויקרא כה,ח–יב — יובל ובנין בתים); "ובנו חרבות עולם" (ישעיהו סא,ד — "והקומם את חרבות העולם"). מסורת חז"ל: "הבונה בית בישראל — כאילו בנה את העולם כולו" (זוהר; וראה בבלי בבא בתרא יב,א — על "ובנה עליה מעקה" של דברים כב,ח). "בנין בית המקדש" הוא שיא החורבות (בראשית רבה לד,יז — "חורבת בית המקדש מכל חורבות"). וראה פרקי דרבי אליעזר יא — על מעלת בוני חורבות ישראל. ↩
• על "מי שרואה כלוא ומשחררו" (פסוק לח). חזרה על פדיון שבויים מפסוק לה, אך כאן "משחררו" — לשון שחרור מעבדות ושבי. מצות "וכי ימוך אחיך ונמכר לך... ועבדתו עבודת שכיר" (ויקרא כה,לט–מז) — יובל וגאולת העבד העברי. "כי לי בני ישראל עבדים — עבדי המה" (ויקרא כה,נה). מסורת "כל הפודה עבד אחד מישראל — כאילו פדה את כל ישראל" (תנחומא, בהעלתך, יב); "משחרר עבדים — מקבל שכר כל המצוות" (בבלי גיטין לח,א — רב: "כל המשחרר עבד — עבר בעשה"). השכר גן עדן מקביל ל"בני חורין ישראל" (בבלי ביצה כה,א — "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה"). ↩
• על "מי שרואה אחת משמחות העולם" (פסוק לט). נושא מוזר — "שמחות העולם" כאשר שאר הפסוקים עסקו בצער ובחסד על הסובל. הפירוש הרבני: השתתפות בשמחה של מצוה (חתונה, ברית מילה, פדיון הבן) — לא שמחה חלונית. "ושמחת בחגך... והיית אך שמח" (דברים טז,יד–טו); "כל ישראל ערבים זה לזה" (שבועות לט,א). מסורת "המשמח חתן וכלה" — מצוה גדולה (בבלי ברכות ו,ב–ז,א: "כל המשמח חתן וכלה — נותן להם שכר מצוה גדולה"; וראה תנחומא, בראשית, ו — על השתתפות השמחים). "המשמח את השכינה ואת ישראל — זוכה לשמחה שאין לה סוף" (זוהר תצוה). וראה פרקי דרבי אליעזר יד — מסורת אברהם "ויעש להם משתה" של אברהם (בראשית כא,ח). ↩