פרק ה

הערות וביאורים

• על "מי שמאמין באמת ובשלמות ביראתך" (פסוק מ). "ואתה תצוה... למען ידעו את אשר ידעתי אותי" (שמות לא,יג — "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת"); "והאמנת בו" (שמות יד,לא — "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"). מסורת האמונה: "האמונה — יסוד הכל, שכל המאמין — נאמר בו 'וצדיק באמונתו יחיה'" (חבקוק ב,ד; וראה משנה מאן א,א — "עשרה דברים נאמרו בישראל... וכל הכלל הגדול: 'וצדיק באמונתו יחיה'"). השכר "ארחם עליו" מקביל ל"המאמין — מרחמין עליו מן השמים" (בבלי שבת קנא,ע"ב; מסורת מידה כנגד מידה). וראה גם משנה אבות א,ג — "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס". וראה פרקי דרבי אליעזר יז — "אברהם אבינו נסיון עשרה... ובכולן נמצא שלם". ↩
• על "מי שנותן צדקה ליתום שלא במשפט" (פסוק מא). חזרה על נושא פסוק יא (ראה הערה [1] בפרק ב), אך כאן נוסח מורחב — "שלא במשפט". פירוש רבני: הנותן ליתום "שלא במשפט" = בלי לרדת לפרטי הדין של מי ראוי יותר, אלא מתוך חסד גרידא. "וראהו בצורך — ופקח תפקח" (דברים טו,ז–ח) — ויש שדרשו "לא תאמץ את לבבך" = כאילו לא הלוית ("לא תלוה" = אל תן בריבית; והחסידות היא לתת "שלא במשפט"). "המבקש נתינה — תן לו" (תנחומא, וישב, א — נ' לוי). השכר "אתן לו ממון ככל אשר יחפוץ" = מקביל ל"אין מחסור" של משלי כח,כז. ↩
• על "מי שמעמיד מבני אדם [למשיח]" (פסוק מב). פסוק מוזר — "העמדת תלמידים" או "העמדת משיח". הביטוי הסורי "[למשיחא]" מעורפל; יתכן ופירושו "מלמד תלמידים" — השווה "ושננתם לבניך" (דברים ו,ז) ו"העמידו תלמידים הרבה" (משנה אבות א,א — "העמידו תלמידים הרבה"); "והסר לבך משמח את הרב על מנת לקבל פרס" (אבות א,ג — יהושע בן פרחיה). מסורת השכר של העמדת תלמידים: "המלמד את התורה לבן אחר — כאילו קיבלו מהר סיני" (בבלי סוטה כז,א); "כל המלמד תורה לתלמיד — כאילו עשה את התלמיד" (תנחומא, במדבר, יח). וראה גם פרקי דרבי אליעזר כ — "והעמיד תלמידים הרבה". ↩
• על "מי שרואה חולה ונותן לו ממון" (פסוק מג). חזרה על נושא פסוק לד, אך כאן במבנה המורחב. מסורת ביקור חולים ותמיכה ממונית: "כל המבקר את החולה — נוטל ממנו אחד מששים מחוליו" (בבלי נדרים לט,א–ב); "אין לך מצוה גדולה מזו — שהרי אברהם מל את עצמו ובאו המלאכים לבקרו" (בבלי סוטה יד,א — "וביקר את אברהם" נדרש כביקור חולים). השכר גן עדן חוזר כנוסח אחיד. וראה פרקי דרבי אליעזר טז — "ביקור חולים שקול כנגד כל המצוות". ↩
• על "מי שרואה אסיר ופודהו" (פסוק מד). חזרה על נושא פסוק לה. מצות פדיון שבויים — "פדיון שבויים קודם לכל" (בבלי בבא בתרא ח,א). "ואם מכר עצמו לך... ופדה איש מאחיו" (ויקרא כה,מח–מט — פדיון עבד עברי). מסורת "רבי מאיר פדה את אחיו מן השבי" (בבלי גיטין נח,א — מעשה רבי מאיר ואחיו ברומיי); "ולא יכול יעקב לבא לעזרת אחיו עד שיפדה אותם" (בראשית נבה עז,ד). השכר "גן עדן" חוזר — המצוה השקולה לפדיון שבויים נחשבת למעלה העליונה (חולין ז,ב: "כל הפודה שבויים — כאילו פדה את השכינה"). ↩
• על "מי שרואה ערום ומכסהו" (פסוק מה). חזרה על נושא פסוק לו. מצות "וכי ימוך אחיך... והחזקת בו" (ויקרא כה,לה–לו — חיוב מצות השבת אבידה ומצות צדקה עניי עירך). "כי תראה חסר לבוש... וכסית אותו" (דברים י,יח — "ולא תגלף את כסותו"; ויקרא יט,יט — "ובגד כלא תעלה עליך"). מסורת השכר — "כל המכסה ערומים — נסתר ונעלם מן הגזרות הרעות" (פסחים ח,א — "ומסתר ומעלים ממנו את הרעה"; וראה בבלי תענית כא,ב — על מסורת הכסוי הערום כמצוה ששכרה עליון). ↩
• על "מי שרואה חורבה ובונה אותה" (פסוק מו). חזרה על נושא פסוק לז. מצות "ובנו חרבות עולם" (ישעיהו סא,ד — "ובנו חרבות קדם יקומו"); "ובנו ערים נושבות וכרמים וזיתים" (ירמיהו לא,ד). מסורת "הבונה בית בישראל — כאילו בנה את העולם כולו" (בבלי בבא בתרא יב,א — על "ובנה עליה מעקה" של דברים כב,ח; וראה בראשית נבה לד,יד — "חורבת בית המקדש מכל חורבות"). "יסוד בית המקדש שקול כנגד בריאת העולם" (זוהר בראשית). ↩
• על "מי שרואה כלוא ומשחררו" (פסוק מז). חזרה על נושא פסוק לח. מצות שחרור עבדים ושבויים — "וכי ימכר לך אחיך העברי... ועבדך ואמתך... ובשביעית יצא לחפשי" (דברים טו,יב–יח — שחרור עבד עברי בשנת השמיטה). "ולא תקח כופר לפדות נפש רוצח" (במדבר לה,לא — הלכות שבויים וכופר). מסורת "כל הפודה שבויים — כאילו פדה את השכינה" (חולין ז,ב); "משחרר עבדים — עבר בעשה ובלא תעשה" (גיטין לח,א–ב — רב: "כל המשחרר עבד עברי — עבר בעשה"). השכר "גן עדן" חוזר כנוסח אחיד. ↩
• על "מי שקובר מת לשמי" (פסוק מח). מצות קבורת מת — "ובא אברהם לספד לשרה ולבכותה" (בראשית כג,ב — מעשה קניין מערת המכפלה); "ואנכי כי באתי מן הארץ... הנני נופל בידך" (בראשית נ,ה — יעקב מבקש קבורה). מסורת חז"ל: "המלוה את המת — נידון כאילו נושא ארונו של שכינה" (בבלי סוטה יד,א — על "ומשה לקח את הארון" שבדברים); "כל המלוה את המת — מתפלל עליו המת, ומביאו לגן עדן" (מועד קטן כח,ב). "משה קבר את יוסף" (סוטה יג,א — מסורת מובהקת). וראה פרקי דרבי אליעזר יז — "מצות קבורה שקולה כנגד כל המצוות". ↩
• על "מי שנושא משא מעל חברו" (פסוק מט). "נושא בעול עם חברו" — מסורת מפורשת במשנה אבות ו,ו: "תלמידיו של אברהם אבינו — מה היו נוהגין... הלומד מחברו פרק אחד מספר בראשית — נושא בעול עם חברו". מסורת נשיאת משא: "הנושא משא עם חברו — מתפלל עליו, ומביאו לגן עדן" (בבלי שבת קנא,ע"ב — "כל הנושא בעול עם חברו — משרתין אותו מלאכי השרת"). השכר "גן עדן" מקביל ל"נושא בעול עם חברו — משרתין אותו מלאכי השרת" (שבת קנא,ע"ב — מילה במילה). וראה פרקי דרבי אליעזר יא — מסורת אברהם ונשיאת המשא. ↩
• על "מי שרואה עני ונותן לו ממון" (פסוק נ). חזרה על נושא פסוק לא. "פתח תפתח את ידך" (דברים טו,ח — "די מחסורו אשר יחסר לו"); "נותן לרש אין מחסור" (משלי כח,כז). מסורת "הן עניים בני ביתך — ואין ניתנין לקרובים" (משנה פאה ח,ט — סדר קדימויות הצדקה: "עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת"); "הרי שהיה עני עובר ממקום למקום — נותנין לו כדי פרנסתו" (משנה פאה ח,ז). השכר גן עדן חוזר כנוסח אחיד. ↩
• על "מי שרואה סומא ומוליכו בידו" (פסוק נא). חזרה על נושא פסוק לב. "ולפני עור לא תתן מכשול" (ויקרא יט,יד) — המוליך את הסומא הוא ההיפך מ"מתן מכשול". מסורת "המוליך את העור — כאילו עבד עבודה זרה" (קידושין לג,ב — השוואה חמורה המלמדת את חומר המצוה). "כל המוליך עור — עובר בלא תתן מכשול" (פסחים כב,ב). השכר גן עדן חוזר — הנותן ולא המכשיל זוכה במדת חסד. וראה פרקי דרבי אליעזר יד — מסורת המוליך את העור ומעלתו. ↩