פרק ו

הערות וביאורים

• על "מעשה משה: אז, בכח שיש בו" (פסוק נב). חתימת החיבור חוזרת על נוסח הפתיחה (פסוק א) — "טוב להתענג בכח שישנו, במעשה הטוב מלא החסד — לכתוב את שיחת משה, הגדול שבנביאים" — וסוגרת מעגל ספרותי. נוסח חותם מקביל במדרשי חז"ל: "ר' חנינא מסיים בכל מקום — 'עז ונורא'"; וראה גם חתימת מסכת אבות (ו,יא) "כל מה שנברא בעולמו — בראו בראשיתו". הכינוי "הגדול שבנביאים" (גביא בנביותא) — חזרה מדויקת על פסוק א, וחוזר אצל חז"ל: "משה רבינו, רבן של כל הנביאים" (ספרי דברים, האזינו; רמב"ם, הקדמה לפרק חלק, כלל שביעי). וראה תנחומא, וישב, א — נ' לוי מסיים את רשימת שלשה עשר מידות חסד ושכרן בחתימה אחידה. ↩
• על "כל הנותן משלו לאחיו" (פסוק נג). החתימה באה כברית מסכמת: "כל הנותן משלו לאחיו — יהיה שלום בתפילותיו; כל מי שיהיה שלום בתפילותיו — אמן". הביטוי "דברי הברית" מקורו במקרא — "ויכתב על הלוחות את דברי הברית" (שמות לד,כח); "את דברי הברית האלה" (דברים כח,סט); "אשר כרת עם בני ישראל" (דברים כח,סט). החיבור מעניק לעצמו תואר ספרותי של ברית — כנוסח סיום ספר במקרא (ראה חתימת ספר דברים, שמות, ויקרא). "שלום בתפילותיו" — השווה "ה' יברך את עמו בשלום" (תהילים כט,יא); וחתימת התפילה הקבועה "עושה שלום במרומיו" (מתוך איוב כה,ב; נאמר בחתימת שמונה-עשרה ובקדיש ובברכת כהנים). "אמן" כחותם תפילה — "וכל העם אמרו אמן" (דברי הימים א טז,לו; וראה משנה סוטה ז,ו — "אין עונין אמן אלא לברכת השם"); וראה פרקי דרבי אליעזר יז — על עניית אמן כסיג לברכת כהן. ↩