פרק טו

וַיַּרְאֵנִי אֶת הֲמוֹן עַמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלַי: לָכֵן רָאִיתָ אֶת אַרְבַּעַת הַמּוֹרָדוֹת [יב] — יִהְיֶה לִי מֵהֶם קֶצֶף, וּבָהֶם גְּמוּל מַעֲשֵׂיהֶם מֵאִתִּי. וּבָרְבִיעִי — מוֹרָד שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר שָׁנָה, וּשְׁעַת עוֹלָם אַחַת, וְהִיא גַּם כֵּן שָׁנָה, תִּהְיֶה בְרָעָה בָּעַמִּים, וְשָׁעָה בְּחֶסֶד וּבְחֶרְפָּה בַּגּוֹיִם.

וָאֹמַר: קַדְמוֹן וְגִבּוֹר,