פרק ג

וַאֲנִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וַיִּבָּהֵל לִבִּי, וּמַחְשְׁבוֹתַי הִתְרוֹצְצוּ בְקִרְבִּי, וָאֹמַר בְּלִבִּי: מָה הוּא הָרַע הַזֶּה אֲשֶׁר עוֹשֶׂה אָבִי — הֲלֹא זֶה אֱלֹהָיו, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ פֶּסָלוֹ וְחָטַב אוֹתוֹ, וּשְׁבִירָתוֹ בְּיָדוֹ. וְנָאֶה הָיָה שֶׁיִּשְׁתַּחֲוֶה אָבִי לוֹ, שֶׁכֵּן מַעֲשֵׂה יָדוֹ הוּא. מָה זֹּאת מַתְעֶה אֶת אָבִי בְּמַעֲשָׂיו: הִנֵּה הָאֵל מָרוּמָת נָפַל וְלֹא יָכֹל קוּם בְּהֵיכָלוֹ, וְגַם אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַהֲקִימוֹ לְבַדִּי, עַד בּוֹא אָבִי וּנְקִימֵהוּ שְׁנֵינוּ; וּבְלֹא יָכָלְנוּ, נָפְלָה רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו, וַיִּתְּנֶהָ עַל אֶבֶן אַחֶרֶת. וְשְׁאָר הַחֲמִשָּׁה הַנִּשְׁבָּרִים עִם הַחֲמוֹר לֹא יָכְלוּ לְהוֹשִׁיעַ אֶת נַפְשָׁם, וְלֹא הֵרֵעוּ לַחֲמוֹר עַל שִׁבְרָם, וְלֹא עָלוּ שִׁבְרֵיהֶם מִן הַנָּהָר. וָאֹמַר לְנַפְשִׁי: אִם כֵּן הוּא, אֵיךְ יוּכַל מָרוּמָת אֱלֹהֵי אָבִי — וְרֹאשׁוֹ מֵאֶבֶן אַחֶרֶת וְהוּא מֵאֶבֶן אַחֶרֶת עָשׂוּי — לְהוֹשִׁיעַ אָדָם אוֹ לִשְׁמֹעַ תְּפִלַּת אָדָם וְלָתֶת לוֹ.