פרק ב

וְהִנֵּה סֹחֲרִים מִפַּדַּן אֲרָם, הֹלְכִים בִּגְמַלֵּיהֶם לָלֶכֶת מִצְרַיְמָה לִסְחֹר וְלִקְנוֹת מִשָּׁם צֶרִי מִן הַנִּילוֹס, וָאֶשְׁאָלֵם וַיַּגִּידוּ לִי, וָאֵלֵךְ עִמָּם וָאֶדַּבֵּר עִמָּם. וַיִּבָּעֵת אֶחָד מִגְּמַלֵּיהֶם וְגַם הַחֲמוֹר, וַיָּנָס וַיַּפֵּל אֶת הָאֱלֹהִים, וַיִּשָּׁבְרוּ שְׁלֹשָׁה מֵהֶם וּשְׁנַיִם נִשְׁאָרוּ. וַיְהִי כִּרְאוֹת הָאֲרַמִּים כִּי אֱלֹהִים לִי, וַיֹּאמְרוּ אֵלַי: מַדּוּעַ לֹא הִגַּדְתָּ לָנוּ בְּטֶרֶם, כִּי לֹא שָׁמַע הַחֲמוֹר קוֹל הַגָּמָל מֵעוֹלָם, וְלֹא הָיָה לְךָ הֶפְסֵד; תֵּן לָנוּ אֶת הַנִּשְׁאָרִים וְנִתֵּן לְךָ מְחִיר הָגוּן. וַיִּתְּנוּ לִי מְחִיר מָלֵא כִּמְחִיר הָאֱלֹהִים הַנִּשְׁבָּרִים, כְּנֶגֶד הַנִּשְׁאָרִים — כִּי הָיָה לִבִּי דֹּאֵב אֵיךְ אָבִיא סְחוֹרָה לְאָבִי. וָאֶקַּח אֶת שִׁבְרֵי הָאֱלֹהִים הַשְּׁבוּרִים וָאַשְׁלִיכֵם אֶל מֵי נָהָר וּשְׁמוֹ גּוּר, אֲשֶׁר בַּמָּקוֹם הַהוּא, וַיִּטְבְּעוּ בַּמְּצוּלָה וְלֹא נִמְצְאוּ עוֹד.