פרק ד

וּבְחָשְׁבִי כֵן בָּאתִי אֶל בֵּית אָבִי, וָאַשְׁקֶה אֶת הַחֲמוֹר וָאֶתֵּן לוֹ מִסְפּוֹא, וָאוֹרִיד אֶת הַכֶּסֶף וָאֶתְּנֵהוּ בְּיַד תֶּרַח אָבִי. וַיִּרְאֶה וַיִּשְׂמַח וַיֹּאמֶר: בָּרוּךְ אַתָּה אַבְרָם לֵאלֹהַי, כִּי הֵבֵאתָ מְחִיר הָאֱלֹהִים וְלֹא הָיָה עֲמָלִי לָרִיק. וָאַעַן וָאֹמַר לוֹ: שְׁמַע תֶּרַח אָבִי, בְּרוּכִים אֱלֹהֶיךָ מִפִּיךָ, כִּי אַתָּה עֲשִׂיתָם, כִּי בִּרְכָתָם אֲבַדּוֹן הִיא וְכֹחָם רִיק, וְהֵם לֹא הוֹשִׁיעוּ אֶת נַפְשָׁם, וְאֵיךְ יוֹשִׁיעוּ אֹתְךָ אוֹ יְבָרְכוּ אוֹתִי. טוֹב הָיִיתִי לְךָ בְּשִׂכְלִי בְּהָשִׁיבִי לְךָ כֶּסֶף הַשְּׁבוּרִים. וַיְהִי כְּשָׁמְעוֹ אֶת דְּבָרַי וַיִּחַר אַפּוֹ בִּי עַל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי דְּבָרִים קָשִׁים עַל אֱלֹהָיו. וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי עַל חֲרוֹן אָבִי, וָאֵצֵא הַחוּצָה. וַיִּקְרָא אֵלַי לֵאמֹר: אַבְרָם, וָאֹמַר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר: לֵךְ קַח לִי עֲצֵי גָזָר אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בָּהֶם אֱלֹהֵי עֵץ אֲשׁוּחִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וַעֲשֵׂה לִי אֳכֶל הַצָּהֳרַיִם.